תגובת חרדה פוסט טראומטית

תגובת דחק פוסט טראומתית

POST TRAUMATIC STRESS DISORDER

רקע

מאז פרצה מלחמת לבנון השנייה, חשופים חלקים גדולים באוכלוסייה של מדינת ישראל לאיום מתמשך על חייהם. מצב כזה מעורר תגובה של חרדה. תגובה כזאת היא נורמאלית ואפילו נחוצה לצורך התמודדות יעילה עם הסכנה, כמו למשל, נקיטת אמצעי זהירות. אולם, יש מקרים בהם החרדה מופיעה בעוצמות חריפות מאלה הדרושות להתמודדות היעילה, ואינה דועכת גם כאשר מקור האיום אינו קיים עוד. במקרים כאלה אנחנו מדברים על הפרעת חרדה. היות והחרדה התפתחה כתוצאה מחשיפה לטראומה, ההפרעה מכונה "תגובת חרדה פוסט טראומטית". כתבה זאת תעסוק במאפיינים ובדרכי התמודדות עם תופעה זאת.

רוב הזמן אנחנו מסוגלים לשמור על שיווי משקל, למרות החשיפה הבלתי פוסקת ללחצים יומיומיים, שמהווים חלק בלתי נפרד מעצם קיומינו ואורח החיים שלנו. היכולת לשמור על שיווי משקל מושגת באמצעות מנגנונים של התמודדות, אותם אנחנו מפעילים ביעילות בתגובה ללחצים היומיומיים. מנגנונים אלה יכולים להיות בעלי אופי רגשי (למשל, לשתף אחרים ברגשות, לחפש תמיכה רגשית) קוגניטיבי (שינוי בפרופורציה שאנחנו נותנים לאירוע מעורר לחץ), התנהגותי (עיסוקים שמסיחים את דעתנו) פיזיולוגי (התעמלות, נשימות עמוקות) או מעורב (מדיטציה ושיטות הרפיה אחרות).

שיווי המשקל הזה יכול להתערער כאשר אנחנו מרגישים איום על השלמות הפיזית או הנפשית שלנו. במצב כזה אנחנו מפתחים תגובה של חרדה. תגובה זאת מתבטאת בסימנים פיזיולוגיים, רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים. סימני החרדה פוגעים ביכולת של אנשים להמשיך ברמת התפקוד הקודמת שלהם ומשבשים את שגרת היום-יום, אך הם מהווים תגובה נורמאלית של הגוף והנפש למצב של איום. עם חלוף האיום, תגובת החרדה תדעך, ונוכל לחזור אל שגרת היום-יום ואל רמת התפקוד שאנחנו מורגלים אליה. מצב זה מאפיין את רוב האנשים שחשופים לאיום ומגיבים בחרדה

מהי תגובת חרדה פוסט טראומתית?

. אצל חלק מהאנשים , החרדה לא תדעך גם כאשר יסתיים המצב האובייקטיבי שעורר את האיום , והיא עלולה להתפתח לתופעה נפשית כרונית, שתפגע באופן מתמשך בתפקוד היומיומי של האדם. תופעה כזאת מוגדרת כהפרעת חרדה פוסט טראומטית, כלומר הפרעת חרדה שמופיעה עם סיום הטראומה, ובאנגלית היא מכונה ( POST TRAUMATIC STRSS DISORDER (PTSD

טראומה מוגדרת כמצב בו האדם מרגיש כי שלמותו הפיזית או הנפשית נתונה בסכנה כתוצאה מאירוע חיצוני. האירוע יכול להיות תאונה, אסון טבע כמו רעידת אדמה, תקיפה פיזית (למשל, אונס), פיגוע טרור או מלחמה. "הלם קרב" הוא דוגמא ספציפית להפרעה פוסט טראומטית, שנובעת כתוצאה מסכנת חיים לאנשים המשתתפים במלחמה.

מבחינה היסטורית, העדויות הראשונות להפרעה פוסט טראומטית התקבלו במלחמת העולם הראשונה, והתופעה כונתה "הלם פגזים". רק לאחר מלחמת וויטנאם, בשנות השבעים, הורחב המחקר בתופעה זאת, הוגדרו הסימפטומים האופייניים שלה והיא הוגדרה כהפרעה נבדלת מהפרעות אחרות של חרדה.

כיום מוגדרת ההפרעה באמצעות שלוש קבוצות של סימנים:

א.חודרנות, או פולשנות –האירוע הטראומטי נחווה שוב ושוב על ידי מחשבות ומראות חודרניות בזמן

הערנות, עד כדי חוויה מחדש של האירוע.

ב. הימנעות – התרחקות מכל דבר שעלול להזכיר את האירוע הטראומטי תגובות והפחתה של המעורבות

עם הסביבה

ג. עוררות יתר – חוסר שקט כללי, התפרצויות זעם בלתי מבוקרות, סף גירוי נמוך, קשיים בשינה

ובריכוז.

פרוט הקריטריונים לאבחון של הפרעה פוסט טראומטית מופיע במדריך לאבחון הפרעות נפשיות (DSM) באופן הבא:

א. האדם נחשף למאורע טראומתי, בו חווה בעצמו או היה עד לאיום של מוות או פציעה משמעותית. אותו אדם חווה פחד עמוק, חוסר אונים או אימה.

ב. האירוע הטראומטי נחווה מחדש באחת או יותר מהדרכים הבאות: זיכרונות חוזרים של האירוע באמצעות תמונות , חלומות חוזרים ונשנים או הזיות. אצל ילדים החוויה מחדש יכולה להתבטא במשחק שמשחזר את האירוע

ג. הימנעות עקבית מגירויים הקשורים לטראומה: ניסיון להימנע ממחשבות או רגשות הקשורים לטראומה, ניסיון להימנע מפעילויות, מקומות ואנשים המזכירים את הטראומה, איבוד של עניין והימנעות מהשתתפות בפעילויות חשובות, פגיעה ביכולת לחוש רגשות בעוצמה שנחוו קודם לכן, פגיעה ביכולת לתכנן את העתיד.

ד. עוררות מוגברת, אשר יכולה להתבטא בקשיי שינה, קשיי ריכוז והתפרצויות זעם.

ה. ההפרעה גורמת למצוקה משמעותית ופוגעת בתחומי תפקוד חברתיים ותעסוקתיים.

ו. הסימפטומים האלה נמשכים יותר מחודש.

לא כל האנשים שמראים את הסימפטומים הללו לאחר הטראומה, יפתחו תגובה כרונית. בחודש הראשון לאחר הטראומה, אנשים שמראים סימנים אלה מוגדרים כבעלי תגובת דחק חריפה ACUTE STRESS REACTION . כאשר מדווחים בתקשורת על "נפגעי חרדה" לאחר פיגוע או לאחר התקפה של טילים, הכוונה היא לאנשים שמראים סימנים של תגובת דחק חריפה. טיפול שניתן לאנשים אלה בסמוך לאירוע, עשוי לצמצם את הסיכון שהם יפתחו תגובה כרונית של חרדה. ברוב המקרים, הסימנים של תגובת הדחק החריפה ידעכו במהלך החודש הראשון להופעתם והאדם יוכל לחזור לשגרה. אם הסימנים הללו מתמידים יותר מחודש, האדם יאובחן כסובל מתגובה פוסט טראומתית. עוצמת הפגיעה של התגובה הפוסט טראומטית יכולה להיות שונה מאד בין אנשים שונים, אבל מדובר על הפרעה, תגובה נפשית חריגה שמשבשת את התפקוד ומצריכה סיוע מקצועי.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *