שאלות ותשובות על התאבדויות

מהו היקף התופעה של התאבדויות?

שיעורי התאבדויות שונים מאד בין מדינות שונות בין קבוצות שונות באותה מדינה (למשל, בין גב רים לנשים, בין קבוצות גיל), ולכן לא ניתן לתת שיעורים אוניברסאליים של התאבדויות. שיעור ההתאבדויות נמדד על ידי מספר המתאבדים לשנה, יחסית ל100,000 תושבים. מדיווחים סט טיסטיים רשמיים אנחנו לומדים, ששיעורי ההתאבדויות נעים על פני טווח רחב. כך, למשל, בקרב גברים, בסוריה מדווח על 2 (ל 100,000), ביפן כ 25 ובהונגריה יותר מ 60. שיעורי ה התאבדויות בקרב נשים נמוכים כמעט פי שניים. בישראל שיעור ההתאבדות של גברים הוא בערך 8 ל 100,000 , ובקרב נשים – 5-6 ל 100,000 בשנה. במספרים מוחלטים, הנתונים מראים שמתאבדים כל שנה כ 400 אנשים בישראל.

האם ניתן לחזות מראש התאבדות של אדם מסוים?

אין אפשרות לחזות מראש בוודאות את ההתאבדות של אדם מסוים. התאבדות מושפעת ממכלול של גורמים, כמו המצב הנפשי של האדם, תכונות אישיות, נסיבות חיים, תמיכה של הסביבה, חשיפה להתנהגות אובדנית וזמינות של אמצעי התאבדות. תופענ כל כך מורכבת אינה ניתנת לחיזוי מדויק אולם ניתן לזהות גורמי סיכון.

מהם גורמי הסיכון להתאבדויות?

הסיכון להתאבדות גבוה יותר בקרב אנשים ששייכים לאחת או יותר מבין הקבוצות הבאות: סובלים מדיכאון, מכורים לסמים, התנסו לאחרונה באובדן, נקלעו לנסיבות חיים קשות (למשל, אבטלה, קשיים כלכליים), סובלים מבדידות, נעדרי תמיכה חברתית.

האם אנשים שביצעו ניסיון התאבדות נמצאים בסיכון גבוה יותר מאלה שלא ביצעו?

כן. שיעור ההתאבדויות בקרב אלה שביצעו בעבר ניסיון התאבדות הוא גבוה בהרבה משיעור ההתאבדויות בקרב אלה שלא ביצעו ניסיון. העובדה שאדם ביצע ניסיון התאבדות מעידה על כך שהוא העז לעבור את הגבול של הסיכון, וכנראה יהיה לו קל יותר לעבור גבול זה פעם נוספת.

אילו התנהגויות של אנשים צריכות להדליק נורה אדומה אצל הסובבים אותם?

דיבורים מפורשים על הרצון למות, על תחושת חוסר מוצא וחוסר תקווה, על התאבדות כמוצא לבעיות

התייחסות מפורטת להתאבדות , כמו הדרך שבה תתבצע, המקום, המועד.

ביצוע מעשים של פרידה, כמו החזרת חובות, כתיבת צוואה, שיחות פרידה

האם נכונה הטענה שאנשים המאיימים בהתאבדות אינם מתאבדים?

הטענה אינה נכונה. חלק מהאנשים שמאיימים בהתאבדות אכן מתאבדים, ולכן צריך לקחת ברצינות כל איום. אמנם, יש מקרים בהם אנשים המאיימים בהתאבדות אינם מתכוונים לבצע אותה, ועושים זאת כביטוי של זעקה לעזרה או כניסיון לגייס את תשומת הלב של הסביבה. אולם יש מקרים בהם אנשים נמצאים בהתלבטות אמיתית בין הרצון לשים קץ לסבל שלהם לבין הרצון להמשיך לחיות. הם מאיימים בהתאבדות ואינם יודעים בעצמם כיצד יסתיים האיום. לתגובה של הסביבה יש חשיבות קריטית במצבים אלה. התייחסות מבינה ותומכת, יחד עם מאמץ לשנות את העמדה של האדם ביחס להתאבדות, והפנייה לטיפול מקצועי, עשויים למנוע את ההתאבדות.

האם יכול להיות שאנשים מתאבדים מבלי להשאיר סימנים מוקדמים?

יכול להיות, אבל זה קורה בחלק קטן מן המקרים. מחקרים על התאבדויות מראים שברוב המקרים (כשבעים אחוזים) אנשים שהתאבדו שידרו לסביבה מסרים על כוונתם. המסרים התבטאו בהצהרות מילוליות (כמו "אני לא רואה מוצא" "הלוואי ולא אהיה כאן יותר") ובהתנהגויות (התנתקות מפעילות, איבוד עניין, מעשים של פרידה). לא תמיד הסביבה קולטת את המסרים כמעידים על רצון להתאבד.

האם העלאת הנושא של התאבדות עלולה להגביר את הסיכון?

אדם שנתון במצוקה קשה וחושב על התאבדות, רוצה לשוחח על מצבו. אם נתעלם מהנושא או נסיח את השיחה לנושא אחר, נגביר אצלו את התסכול והבדידות, הוא ירגיש שלא מבינים אותו. אם העיסוק בהתאבדויות ממלא חלק מרכזי בעולם הפנימי של האדם, ואנחנו לא נתייחס לנושא, אנחנו מתעלמים מהצורך המרכזי שלו באותו מצב. חשוב לשוחח בגלוי על כל מה שהאדם מביא איתו, קשה וכואב ככל שיהיה. כך נרכוש את אמונו, ונזכה להקשבה שלו גם במסרים נוגדי ההתאבדות שנרצה להעביר לו.

מדוע טוענים כנגד התקשורת שהיא לעיתים מעודדת התאבדויות?

לעיתים מדווחים על התאבדות באופן שמעודד אחרים לעשות זאת. למשל, מדווחים בעיקר על התאבדויות של אנשים מוכשרים ומוצלחים, או עושים גלוריפיקציה שלה. הנחשפים למסרים שמשתמעים מהצגה כזאת, עלולים להפנים אותם. יחד עם זאת, לתקשורת ולאינטרנט יש תפקיד חשוב במניעת התאבדות, באמצעות מתן מידע וקבוצות תמיכה.

כיצד יכולים אלה שאינם אנשי מקצוע, לסייע לאנשים בסביבתם המאיימים בהתאבדות?

לשוחח איתם בחופשיות ובגילוי לב על ההתאבדות ועל כל נושא שהם מעלים

לגלות הבנה למצוקה הקשה שהם נתונים, ואפילו למחשבות ההתאבדות. הבנה אין פירושה הצדקה. אפשר להבין איך אדם מרגיש ואיך הוא מגיע למחשבה כל כך קיצונית, אך לשלול את הכוונה לבצע את ההתאבדות.

להסביר להם שבמצב הנוכחי קשה להם לראות מוצא למצב, אך תמיד ניתן לחשוב על פתרונות אפשריים

לבדוק יחד איתם את הדברים שבגללם כדאי להם לחיות (משפחה, ילדים, עבודה, חברים, תכניות).

להציע להם, ואם יש צורך אף לדרבן אותם לפנות לעזרה מקצועית.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *